אחרי החגים יתחדש הכל

כן, אנחנו יודעים. חיכיתם המון זמן (חלקכם בסבלנות) להוצאת הבלוג הזה.
אנחנו מאד מתנצלים על העיכוב.
עומס בעבודה ומחלוקת בין העורכים על הנוסח הובילה לעיכוב הלא רצוי.
אז הנה, סוף סוף, סיכום חודש תשרי!

אחח... איזה חודש עבר עלינו. חגים, טיולים, גשמים, שלג (!), והרבה פעילויות. בלי יותר מדי הקדמות - ניגש לעדכונים.

המבדיל בין קודש לחול
נתחיל מהעיקר. התחלנו עם שלשה של יומיים ראש השנה ואז שבת, אבל את זה היה גם לכם.
אח"כ היה לנו יום כיפור שחל בשבת - גם את זה היה לכם.
אחר כך הגיעה שלשה נוספת - יומיים של יום טוב ראשון של סוכות ושבת חול המועד.
ולסיום, עוד שלשה - שמיני עצרת, שמחת תורה, ושבת של אחרי החגים.
לא פלא שטליה קמה בבוקר והודיעה "אני לא רוצה ללכת יותר לבית הכנסת!". דוגרי. צודקת. עברו עלינו יותר מידי תפילות, יותר מידי סעודות, ויותר מידי חג.

היה לי דיון בוקר אחד עם מישהו מהקהילה. אני טענתי שהיום טוב השני של גלויות הוא חלק מהעונש של הגלות. הוא טען שזה לא עונש, אלא צורך - בגלל שבחיים בגלות חסרה קדושה, אז הוסיפו עוד יום בשביל להוסיף קדושה.
בין כך ובין כך - זה ממש לא מומלץ, ואין ספק שזה מלמד על כך שחסר כאן משהו מהותי בחיים היהודיים... כל כך הרבה ימים של "קודש", אבל אפילו לא טיפה של קדושת ארץ ישראל.

יום כיפור
לכל נדרי הלכנו בסיום יום עבודה. בבית הספר טענו שגם ככה אין מה להכין ליום כיפור אז אין סיבה לא ללמוד בערב יום כיפור. את התפילות התפללנו, כמו בראש השנה, במנין קטן ונחמד של בית הכנסת "ישראל הצעיר" (Young Israel). בעוד שבבית הכנסת המרכזי, איפה שאנחנו מתפללים במשך השנה, השמרטפיה הייתה רק לגילאי שלוש ומעלה (מה שמשאיר את אלחי בחוץ), בישראל הצעיר התחילו כבר מגיל שנתיים. אז הילדים זכו לבייביסטר למהלך התפילות, ואנחנו זכינו להתפלל בשקט. אם מתאמצים אפשר לומר שהייתה תפילה יפה ומרוממת, אם כי לא בסטנדרטים הגבוהים שאנחנו רגילים אליהם מהארץ, מבית שמש, מירוחם וממגדל עוז...

פעילויות סוכות לבני עקיבא
לקראת סוכות קיימנו שתי פעילויות סניפיות. בפעילות הראשונה בנינו סוכות שונות ומשונות מאוכל אמיתי - השתדלנו שהן יהיו כשרות למהדרין, תרתי משמע. את הפעילות הנחו בוגרי בני עקיבא פילדלפיה שלומדים באוניברסיטת PENN בעיר, ולימדו את חבריא ב' את הלכות סוכה תוך כדי בניית סוכות מקרקרים, חמאת בוטנים, מרשמלו וחסה ששימשה כסכך.

בערב החג, שהיה גשום וסוער, קיימנו פעילות לילדי כיתות ב'-ה' בבית הכנסת: דוכנים, משימות והפעלות סביב חג הסוכות. הגיעו המון ילדים (30) והיה ממש מגניב.

בחג עצמו קיימנו את "דילוג הסוכות" (sukkah hop) המסורתי: כל שבט עובר בין כמה סוכות של משפחות בשכונה, כשבכל סוכה יש פעילות, דבר תורה, ומעין כתב חידה שמוביל לסוכה הבאה. גם בפעילות הזאת היו המון ילדים (קרוב ל-60), וחוץ מזה שהכל היה רטוב בגלל הגשם, היה ממש מוצלח.

פעילויות סוכות למשפחת קורן
לגבי חווית החג האישית שלנו, חוץ  מזה שהוא נמשך 3 ימים ברצף גם ירד המון המון גשם. בלילה הראשון קידשנו ואכלנו כזית חלה וברחנו פנימה מהגשם, וכך לאורך כמעט כל הסעודות... מתחילים לאכול בחוץ, עד שהגשם נהיה בלתי נסבל, במהירות מקפלים הכל ונכנסים פנימה להמשך הסעודה בפנים... התארחנו המון, פגשנו המון אנשים... אבל לא לגמרי (או לגמרי לא) הרגיש כמו סוכות שאנו מכירים שבו אפשר לשבת בנחת בסוכה ולהנות מזיו השמש ומצל השכינה. בעצם, גם ככה אין פה שכינה אז גם אם היינו זוכים לשבת כמו שצריךבסוכה כנראה שלא היינו מרגישים משהו מיוחד.

נהננו מאד לבנות את הסוכה שלנו, אחרי שביקשנו רשות מהשכן הלא יהודי שלנו לבנות את הסוכה במגרש החניה שלנו. הוא לא ממש הבין איך הגענו הרגע ממצרים, אבל בכל זאת הוא הסכים בשמחה להחנות את הרכב שלו ברחוב למשך שבוע.

בסופו של דבר זכינו לאכול בסוכה רק ארוחת ערב אחת וארוחת בוקר אחת. בשאר הזמן הסוכה הייתה רטובה מהגשם...

ביום ראשון בבוקר קמנו ויצאנו לניו יורק, לחופשת סוכות של תיירים אמיתיים... נסענו לסטאטן איילנד (אחד מחמשת השכונות של New York City), ושם עלינו על שיט חינם על מעבורת נחמדה שחוצה את לשון הים למנהטן, כשבדרך רואים נוף מרהיב של הגשרים הענקיים של ניו יורק, של קו האופק של דרום מנהטן ושל פסל החירות. ירדנו במנהטן, שיחקנו שם בגן שעשועים וחזרנו באוניה לסטטן איילנד

משם נסענו לניו ג'רזי (המדינה), ל west orange (עיר במדינה) לארוחת ערב בסוכה של רבקה ואיתן הינדין, בני דודים של מרים.

בלילה ישנו בEnglewood (עוד עיר במדינת ניו ג'רזי) אצל הרב והרבנית רייכמן (גם בני דודים של מרים).

למחרת חצינו את גשר ג'ורג' וושינגטון באוטובוס, בחזרה לניו יורק, הגענו לצפון מנהטן, ושם פגשנו חברים של מרים (טלי פוס והארוס) שהצטרפו אלינו ליום טיול במנהטן. הטיול התחיל בנסיעה ברכבת התחתית ללב מנהטן (Times Square), שם הסתובננו בחנות צעצעוים ענקית של Toys R Us (לראותם בלבד).

משם המשכנו לביקור מרגש לספריה המרכזית שם פגשה טליה את "אריה הספריה" המקורי ואכלנו ארוחת צהרים בסוכה על גבי משאית.

המשכנו ברגל לסנטרל פארק שם נכנסנו לעוד חנות צעצועים ענקית שבמרכזה נמצא פסנתר אלקטרוני ענק...

חזרנו לניו ג'רזי, עייפים אך מרוצים, באותם אמצעי תחבורה שעימם באנו, ונסענו לTeaneck (כן, עוד עיר בניו ג'רזי), לארוחת ערב  עם חברינו מבית שמש, משפחת ירחי, שליחי הסוכונת. בלילה ישנו אצל אהרון ושריתה קורן (הפעם בני דודים של אשר) בPasaic (זהו, העיר האחרונה בניו ג'רזי שהיינו בה).
את היום האחרון של החופשה שלנו בילינו, איך לא, בשופינג, ומלאנו את המקפיא שלנו במטעמיה הכשרים של טינק...

שמיני עצרת ושמחת תורה
מניו ג'רזי חזרנו הביתה לשמיני עצרת, שמחת תורה ושבת. ההקפות היו מאד מאכזבות ותפילת גשם הייתה קצת ריקה מתוכן (הרי אף אחד כאן לא באמת מתפלל לגשם). הפעם דוקא שמחנו שירד גשם בליל שמיני עצרת, ככה לא היינו צריכים לשבת בסוכה בשמיני עצרת...

גלעד שליט
התרגשנו כמו כולם לשמוע ולראות במדיומים השונים על שובו של גלעד שליט. היה משהו מאד מאתגר בניסיון להעביר לאנשים כאן את ההרגשה שלנו על המורכבות של העיסקה.
אחרי חופשת סוכות קיימנו בבית הספר תכנית על העיסקה. תלמידים שונים הציגו את הצדדים השונים בציבור הישראלי, אחר כך למדנו מקורות הלכתיים על הנושא של פדיון שבויים, ואחר כך התקיים דיון פתוח של כל התלמידים. היה מאד מעניין לשמוע את התובנות שלהם על הנושא.

אחרי החגים...
ועכשיו, כמו כל העולם היהודי... חוזרים לשגרה. בישיבות מדריכים אנו בונים את הלו"ז לשבועות הקרובים, בבית הספר חוזרים למסגרות ההוראה השונות, הילדים לבתי הספר... ואנחנו מתרגשים מאוד מאוד מבואם של סבא וסבתא הרווי ועכסה לביקור השבוע (הבלוג הזה נכתב לפני שהם הגיעו), ועוד יותר מכך, מהנסיעה שמתוכננת לנו לארץ לחנוכה, לחתונה של שירה ומתיתיהו... בחנוכה בע"ה. עוד חודשיים בדיוק!

להתראות בפעם הבאה,
משפחת קורן,
גלות פילדלפיה.

הרב חנן פורת זצ"ל

נכתב מתוך לב כואב ובסערת נפש על לכתו בטרם עת של אדם גדול.

יש לי מנהג, שהתחיל כמנהג מעט מגונה אבל בחודש וחצי האחרונים קיבל משמעות אחרת לחלוטין.
כמעט בכל פעם שאני מתחבר לאינטרנט, הדבר הראשון שאני עושה הוא להכנס לאתרי חדשות ישראליים כדי לראות מה חדש בארץ. זה התחיל כמנהג מגונה כי אין באמת צורך לבדוק פעם בכמה שעות מה חדש, אבל כאן בגלות זה אחד הדברים שמשאירים אותי מחובר לבית.

היום, כשנכנסתי לאתר של ערוץ 7, נבהלתי לראות שהרב חנן פורת זצ"ל הלך לעולמו.
הסתכלתי מסביב, בחדר המורים של בית הספר, כדי לשתף את הרבים בצרה, והנה - עולם כמנהגו נוהג. מרבית האנשים כאן, מורים ותלמידים כאחד, מעולם לא שמעו על הרב חנן פורת. אלו שכן, לא ידעו לספר עליו כמעט שום דבר. שלא לדבר על להצטער במשהו על פטירתו של אדם צדיק, גיבור ישראל בגופו ובנפשו.

חשבתי על המעגלים שלי בארץ.
בישיבה ודאי נושאים תפילות ולומדים לעילוי נשמתו.
בגרעין ודאי הולכים כולם בראש שפוף ומתארגנים לנסיעה להלויה.
אפילו בעבודה, ודאי הייתי מנצל את ארוחת הצהרים כדי להקרין מספר סרטים על הרב ועל פועלו, והייתי דומע יחד עם עמיתי.

וכאן - עולם כמנהגו נוהג.

חשבתי לעצמי שהעובדה הזאת, קשה ומצערת ככל שתהיה, דוקא יש בה הגיון ומידה רבה של סמליות.
הרב חנן פורת מייצג, כמעט יותר מכל אחד אחר, את התממשות חזון הנביאים "ושבו בנים לגבולם".
אנשים שמתעקשים להמשיך ללכת בעיניים עצומות ולהתעלם מהתממשות החזון, מה להם ולרב חנן פורת. מה להם ולערכים שהוא מייצג.

יהי רצון שיפקח הקב"ה את עיני כולנו, ונזכה לחזות בשובו לציון ברחמים, במהרה בימינו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

ברכת החודש

בלי לשים לב, עבר כבר חודש מאז שהגענו לכאן.

השבועיים האחרונים מתאפיינים בהסתגלות איטית (למבוגרים) ומהירה (לילדים) לשגרת חיינו פה.

הילדים ב"ה פורחים במוסדות השונים, טליה אט אט מוצאת חברות וחברים (לא כמו בארץ, אבל לפחות היא
יצאה מהבידוד החברתי שהיה לה בהתחלה), ואלחי, עוד לא מדבר אנגלית, אבל הגגנות שלו שלא מבינות מילה בעברית, לומדות לאט לאט ש"אווירון", "משאית", "אוטובוס" הן מילים בסיסיות בתקשורת עם אלחי, והן כולן טוענות בתוקף שהוא לגמרי בענינים ומבין את כל מה שהם אומרות לו. חדשות נוספות מחיי אלחי זה שהשבוע בקעה לו שן חדשה. בשעטו"מ.

אין חדש תחת השמש
אצלנו המבוגרים אנחנו לאט לאט נכנסים לשגרת בית הספר. מרים מלמדת המון שיעורים ועסוקה כל הזמן בסיפור של להכין \ להעביר \ לבדוק עבודות וכו', באינטנסיביות לא פרופורציונלית ליתר המשימות בחיים הנוכחיים. אשר ממלא במסירות בבית הספר את תפקיד "חסר גלגל אני גלגל": מלמד 8 ש"ש את התלמיד הכי חכם גמרא, עוד 8 ש"ש לתלמידה הכי חלשה משהו שאמור להיות גמרא ובדיעבד ניתן לקרוא לו "מבוא לתושב"ע" \ "מבוא לחיים יהודיים", ועוזר למורים עם קבוצות של תלמידים שזקוקות לאיזשהו תגבור כזה או אחר.
הערה אחרונה בתחום בית הספר היא החוויה החזקה שלנו, שבניגוד לכל אולפנא או ישיבה תיכונית סטנדרטית בארץ שבה בשבוע לפני ראש השנה עסוקים בסיורי סליחות, טישים אל תוך הלילה, שיחות מוסר, דברי התעוררות ושאר שוברי שגרה למיניהם, כאן השגרה חזקה מתמיד, כאילו לא מתחילה שנה חדשה בשבוע הבא. "יום הדין", "ימי הרחמים והסליחות" ... הם ביטויים שכמעט ולא נמצאים פה בלקסיקון... בע"ה נצליח במסגרות השונות להכניס טיפה מזה...

קדימה בני עקיבא
החוויות המשמעותיות שלנו בשבועיים האחרונים הם השבתונים של בני עקיבא שהיו לנו.

שבתון הדרכה
בשבת פרשת "כי תצא" קיימנו פה בפילדלפיה שבתון הדרכה לשני סניפי פילדלפיה, שבתון שבנינו יחד עם הבוגרים המקומיים ועם התיכוניסטים שמובילים פה את הפעילות בסניף (יעני קומונרים). ב"ה הייתה שבת כיפית ומשמעותית, מלאת תוכן ורוח. אירחנו בבית שלנו "טיש" בליל שבת (35 חברה' סביב שולחן "ליל הסדר" ארוך), סעדנו סעודות משותפות, עברנו והעברנו יחידות בנושא הדרכה, וציינו את מוצאי שבת כמו שרק אמריקאים יודעים לעשות.

במוצ"ש התקיימה פעילות מגניבה בנושא מנהיגות על פי הסרט מלך האריות.

ולמחרת ביום ראשון בבוקר (Sunday!) קיימנו אירוע לפתיחת הסניף, סביב הנושא השנתי שהוא תולדות עם ישראל.

כנס עבודה
בשבת פרשת "כי תבא" ארזנו את חפצינו, לקחנו איתנו את ראשי הסניף התיכוניסטים, ונסענו ל"כנס עבודה" - מעין סמנריון הדרכה והעצמה לכל השליחים וחברי ההנהגה המקומית בסניפי צפון אמריקה. היה מאד מרומם בלראות את כל האנשים המדהימים האלה שמשקיעים כל כך הרבה בשביל הסניפים שלהם. היה גם מאד מיוחד לראות את השילוב בין השליחים הכל כך ישראלים לבין ההנהגה המקומית הכל כך אמריקאית...

השבתון התקיים ב"camp stone", עוד אחד ממחנות הקיץ של בני עקיבא. המחנה נמצא בצפון מערב פנסילבניה, מרחק של 7 שעות נסיעה בלבד מפילדלפיה. כדי להגיע לשם, יצאנו לדרך ביום חמישי בשמונה בערב והגענו למחנה בשלוש בלילה... (היו שני סניפים שעוד הגיעו אחרינו). המחנה נמצא באזור נחמד, מוקף ביערות ובכפרים קטנים, סמוך לכפר פיצפון בשם "מטע הסוכר" (תרגום מילולי של Sugar Grove), שחלק מהאוכלוסיה שלו הם מקהילת ה"אמיש" - מעין כת מוזרה שחיה כמו לפני מאות שנים, ובין השאר מתניידת בעזרת סוסים וכרכרות.
קצת הרגשה של מה שהיה בשבתון אפשר לקבל מהסרט שהפיקו בני עקיבא.
בשבת זכינו לפגוש את אבא של מרים שהיה "במקרה" בנסיעת עסקים באיזור (טורונטו זה רק 4 שעות נסיעה מהמחנה). היה ממש משמח לפגוש מישהו מהמשפחה!

חזרנו מסוף השבוע עייפים אך מרוצים, ומלאי התרוממות רוח - וצללנו היישר לתוך שבוע עמוס נוסף בבית הספר...

פתיחת סניף
בשבת האחרונה נפתח הסניף באופן רשמי לשנה זו, אחרי תרדמת החורף. נושא השבוע היה "מלכי ישראל", והמדריכים העבירו פעולות ממש על רמה (במיוחד המדריך של כיתות ז-ח שהעביר משהו על סוגי ממשל שלא היו מביישים קורס מתקדם באוניברסיטה).


זהו לבינתיים.
מסתבר שכתיבת הבלוג לוקחת לנו יותר זמן ממה שחשבנו, ומסתבר שכל הדברים שאנחנו עסוקים בהם כאן לא משאירים לנו כל כך הרבה זמן פנוי, אז יכול להיות שתדירות הבלוגים שלנו תמשיך לרדת.
עם הקוראים הנאמנים הסליחה.
מי שמתגעגע מוזמן ליצור קשר אישי - בטלפון או במייל. אתם יודעים איך להשיג אותנו.

להתראות,
אשר!

נ.ב.
מזל טוב למרים לרגל אירוסי אחותה. בעז"ה נתראה בארץ לכבוד החתונה!

התחלות חדשות

וואו. פחות משבועיים עברו מאז פירסום הבלוג הקודם, וכל כך הרבה יש לנו לכתוב... מזל שיש סוף שבוע אורך (labor day) בשביל להספיק לכתוב את כל מה שהיה לנו מאז הפעם האחרונה:

הבית שלנו
נתחיל בהשלמה קטנה מהפעם הקודמת. טליה הדריכה סיור קצת בבית החדש שלנו. אז הנה הוא (בארבעה חלקים מפאת אילוצים של גוגל):

איתני הטבע
רעידת האדמה שפקדה את החוף המזרחי של ארה"ב לא פסחה גם עלינו. אמנם אשר ששהה בבית באותו הזמן לא הרגיש שום דבר, אבל מרים, ששהתה באותה העת בקומה השניה של בית הספר שלנו, ברחה החוצה יחד עם שאר המורים מחשש שהבניין העתיק עומד לקרוס. ב"ה לא קרה שום דבר, בינתיים.

גם את ההוריקן איירין הבית שלנו עבר בשלום. אמנם במשך כ-24 שעות ירדה כמות גשמים ששווה בערך לממוצע השנתי בבית שמש, ואמנם נשבו בחוץ רוחות שהפילו לא מעט עצים, אבל הבית האמיץ שלנו שרד את הכל.
בית הספר שלנו, לעומת זאת, יצא בשן ועין. החשמל במבנה נותק למשך מספר ימים, ובחצר בית הספר נוצרה ביצה נחמדה שהזכירה קצת את אגם החולה לפני שייבשו אותו. בזכות עבודתם הנאמנה של אנשי חברת החשמל ושות', עד לתחילת שנת הלימודים הכל כבר חזר לתפקד.

מפגשי בני עקיבא
אחרי כמה ימים של הסתגלות התחלנו לפגוש את הצוות של הסניף.

בהתחלה פגשנו את "ראשי הסניף", יעני קומונרים. ראשי הסניף של השנה, בשיתוף עם הסניף השני של פילדלפיה, החילטו שכדי לצקת תוכן לפעילות של בני עקיבא, כל הפעילות של השנה הקרובה תהיה סביב תקופות שונות בהיסטוריה של עם ישראל - החל ממלכות דוד ושלמה וכלה בחורבן בית המקדש השני. חילקנו את השנה למספר חלקים, כשבכל חלק של השנה הפעולות יתמקדו בתקופה מסויימת.

אח"כ פגשנו גם את צוות ההדרכה לשנה הקרובה (או לפחות את חלקו). צורת העבודה בסניף כאן היא שכל מי שרוצה מכיתות ט-יב יכול להיות מדריך. המדריכים עושים בינהם סבב, כשכל שבוע קבוצה אחרת של מדריכים מעבירה את הפעולה.

כרגע אנחנו עובדים על שני האירועים הראשונים של השנה: "שבתון הדרכה" בשבת הקרובה (מעין סמניריון הדרכה לכל אלה שיהיו מדריכים בשנה הקרובה) , ופעילות פתיחה של הסניף לשנה הקרובה.

שבת
השבת הראשונה שלנו בפילדלפיה עברה בשלום. בליל שבת אשר לבש תחפושת...

  והלכנו להתפלל בית הכנסת של "אש התורה" שנמצא ממש מאחורי הבית שלנו. בית הכנסת נמצא בתוך מבנה ישן של כנסיה. מי שרוצה לדעת איך זה מרגיש להתפלל בתוך כנסיה מוזמן לבוא לבקר. אמנם כל הסממנים הנוצרים הוסרו, אבל העוגב עדיין נמצא בקידמת האולם, ויש הרגשה מאד מוזרה כשמתפללים במקום הזה.
את סעודות השבת סעדנו אצל משפחות נחמדות בקהילה, ואת אחר הצהריים בילינו בלהסתכל מהחלון על הגשם שסימן את בואו הקרוב של ההורקין. באמצע אזרנו אומץ וצעדנו לבית של הרב לאירוע היכרות עם כל המשפחות החדשות בקהילה.

הגן של טליה
טליה התחילה ללכת לגן החדש שלה ביום שלישי שעבר (Torah Acadmey). בהתחלה עלה חשש שלא ייתנו לה ללכת, אחרי שבבדיקת הכינים שהיא עברה בבית הספר לפני תחילת הלימודים נמצאו לה מספר ביצי כינים. מסתבר שאם יש משהו שמפחיד את האמריקאים יותר מאל-קעידא, זה כינים בשיער של הילדים. אז מרים השקיעה בוקר שלם ביום ראשון שלפני תחילת הלימודים כדי להוציא מהראש של טליה כל סימן של משהו לבן או שחור. הניתוח הצליח, וטליה עברה את הבדיקה החוזרת בשלום והורשתה לחזור ללימודים.
החבר הראשון של טליה בגן הוא ילד נחמד מאד בשם אלעד דניאל (אמא שלו היא תמר שרייבר, למי שמכיר). אמנם אלעד לא מדבר כמעט מילה בעברית, אבל אנחנו עושים איתם carpool, ולכן טליה ואלעד נוסעים כל בוקר ביחד לגן. על מנת שטליה תבין את מה שאלעד אומר, הוא מתאמץ מאד לדבר איתה אנגלית במבטא ישראלי...
בימים הראשונים טליה חזרה מהגן מאד שמחה, וסיפרה לנו על היצירות הנחמדות שהם עושים בגן, ועל כך שכל יום הם יוצאים החוצה לשחק בדשא או בגן השעשועים. הדבר המטריד היחיד היה שהיא סיפרה לנו שהיא משחקת לבד בגן, כי עדיין אין לה חברים... ביום שישי כשהיא חזרה הביתה היא סיפרה לנו בשמחה שסוף סוף היא לא שיחקה לבד, כי היא מצאה בגן חברה!

הגן של אלחי
עדיין לא התחיל. ביום שלישי הקרוב יש לו פגישה של רבע שעה עם הגננת, ביום רביעי יש לו חצי יום, ורק ביום חמישי הוא יתחיל ללכת לגן בהיקף מלא. בינתיים הוא עובר מבייביסטר לבייביסטר, כשהמכנה המשותף של רובם הוא שהם לא יודעים לדבר עברית...
בינתיים הוא נהנה לשחק עם המשחקים שלו, להתפלל, ולהיות שליח בני עקיבא...

להיות מורים
אחרי יומיים של לימודים, אני חושב שאנחנו יכולים כבר להחשיב את עצמנו כמורים מנוסים, ולהרשות לעצמנו להרגיש שחוקים.
בנימה קצת יותר רצינית - החיים בתור אווירה של בית ספר, בתור אנשי סגל, מספקים המון חוויות שלא היו לנו בתפקידים הקודמים שלנו, אפילו לא למרים במגדל עוז.
החל מחווית חדר המורים, עבור דרך המפגש עם התלמידים במסדרונות, וכלה בלימוד עצמו (שבסופו של דבר מהווה את החלק הקטן ביותר מהתפקיד) - ייקח לנו הרבה זמן להסתגל לתפקיד החדש הזה.
אני חושב שאת התובנות העמוקות אנחנו נשאיר לבלוג הבא שלנו.

SUNDAY!
אחרי שלא הצלחנו לנצל את שני ימי הראשון הראשונים שלנו (בראשון היינו בדרך חזרה ממחנה בני עקיבא, בשני היינו תקועים בבית בגלל הסופה), אתמול התחלנו להבין את הדבר המדהים הזה. בהתחלה קפצנו ל"Yard sale" שעשה מישהו בשכונה שהחליט להיפטר מחפצים ישנים שהיו לו בבית, וקנינו בגרושים כמה צעצועים משומשים לטליה ואלחי. את המשך הבוקר בילינו בעצלנות ועייפות (אלחי ואשר ישנו כמה שעות טובות וטליה ומרים יצאו לקניות), ובצהריים נסענו לטיול קצת על שפת נהר רחב ידיים, הנהר הקטן מבין שתי הנהרות שזורמים בפילדלפיה. 10 דקות נסיעה מהבית (אם לא מתברברים בדרך), ומגיעים לנהר שקט יפהפה שלאורכו יש רחבות דשא, מסלולי אופניים, ובתוכו שטים להם בנחת ברווזים וקייאקים. איזו נחת. חבל רק ששכחנו את המצלמה בבית...


לסיכום, נאמר רק שאנחנו מאד מתגעגעים לארץ ולאנשים.
אנחנו שמחים על כל אימייל או טלפון מהארץ. אז תרגישו חופשיים לשלוח לנו אימיילים או להתקשר אלינו בשעות נורמליות. אנחנו לא מבטיחים שיהיה לנו זמן לענות לאימייל או לטלפון, אבל את ההרגשה הטובה זה נותן בכל מקרה, ואם תמשיכו לנקץ - בסוף תתפסו אותנו ברגע של פנאי.

להתראות!

שבוע ראשון בניכר

אז ככה,
אחרי פרידה נרגשת מהמשפחה בשדה התעופה,

ואחרי טיסה קצרה של 12 שעות מעל אדמת אירופה ומימי האוקינוס האטלנטי,

נחתנו לפני קצת יותר משבוע שבוע, בשעת בוקר מוקדמת ביום שלישי, בשדה התעופה הבינלאומי של פילדלפיה.

אחרי נפילה משפחתית קלה במדרכה הנעה בשדה התעופה, יצאנו לאולם מקבלי הפנים שם חיכו לנו שלושה אנשים נחמדים ונכבדים מהקהילה. נכנסו למכונית הנחמדה שלנו (Van!) ונסענו לביתנו החדש.

הבית שלנו קטן ונחמד. בקומת הכניסה יש סלון, פינת אוכל, מטבח, פינת צעצועים ובלאגן.
בקומה העליונה יש שלושה חדרי שינה.
ויש לנו אפילו מרתף (Basement).
בשבת שלפני הטיסה מרים סיפרה לטליה על היהודים ברוסיה שהיו יורדים למרתף כדי לקיים מצוות בסתר. אז כשהגענו לכאן וראינו את המרתף, טליה אמרה: "אפשר לרדת ולקיים מצוות"!

במרחק 8 דקות הליכה מהבית שלנו נמצאת הצומת שתהיה הצומת המרכזית של חיינו בשנתיים הקרובות:

• בפינה אחת נמצא בית הכנסת המרכזי, שם גם יתקיימו פעולות בני עקיבא.
• בפינה השנייה נמצא הגן של אלחי.
• בפינה השלישית נמצא בית הספר שבו נעבוד. בית הספר נמצא בטירה גדולה ששימשה פעם כבית של איש עשיר מאד. יש שטוענים שהמבנה גם שימש כבית הספר של הארי פוטר. בינתיים אנחנו מבלים את זמננו שם בפגישות עבודה ובלעכל את העובדה שבשנתים הקרובות אנחנו הולכים ללמד שם גמרא...

כבר כשיצאנו משדה התעופה הרגשנו קצת רטיבות באוויר, ומלווינו הסבירו לנו שעד לפני מספר רגעים ירד גשם. לתומינו חשבנו שזה מחזה נדיר לראות גשם באמצע הקיץ... במהלך השבוע הראשון שלנו גילינו שבערך כל יומיים יורד גשם, מלווה בסופות רעמים וברקים שלא היו מביישות את שיא החורף בבית שמש. השיא היה כשחזרנו הביתה ביום ראשון אחרי סוף שבוע מקסים במחנה מושבה של בני עקיבא - וגילינו לחרדתנו שהייתה הפסקת חשמל ברחוב שלנו. החשמל חזר רק ב10 בלילה...

כבר בבוקר הראשון שלנו בעיר נסענו לסופר השכונתי, שם הילדים שמחו מאד לגלות את עגלות הסופר המגניבות (כן, הבינבה מחוברת לעגלת הסופר),

וההורים התרגשו לגלות שהמחלקה הכשרה מכילה אפילו מוצרים מוכרים מהארץ (שניצלים של עוף טוב, למי שלא מזהה).

במהלך השבוע הראשון הספקנו גם לבקר 3 פעמים ב- Target...

את סוף השבוע בילינו, כאמור לעיל, במחנה מושבה של בני עקיבא.

מקום מקסים בלב גבעות מיוערות, על יד אגם קסום עם סירות.

 רק שלוש וחצי שעות נסיעה! קטן עלינו. עוד שלושה שבועות ניסע למחנה אחר, מרחק של 6 וחצי שעות...


הילדים מאד נהנים כאן.
טליה מבלה את רוב זמנה ביצירות

אלחי מבלה את זמנו בלשיר "רוץ בן סוסי"

והדבר שהילדים הכי נהנים ממנו הוא, כמובן, גני השעשועים המקומיים, יש 2 במרחק הליכה מהבית, והדבר שהכי שימח אותם כשהם ראו לראשונה את הגנים שלהם היה שבכל אחד יש גן שעשועים מהמם!

במסגרת תפקידנו בבני עקיבא לא עשינו עדיין יותר מדי. שבוע שעבר פגשנו את ראש ועדת הנוער של בית הכנסת, בשבת במחנה פגשנו את חניכי הסניף שהיו שם, והיום בערב אנחנו פוגשים את ראשי הסניף ("הקומונרים") כדי לדון על התכניות לחודשים הקרובים.

זהו זה לבינתיים.
נקוה שבפעמים הבאות נוכל לספר גם על פעילויות ערכיות שעשינו כאן. בינתיים אנחנו מנסים להתאקלם.

שימו לב שאתם יכולים להירשם לקבל הבלוג באופן קבוע למייל שלכם על ידי לחיצה על הקישור למטה.

להתראות,

תהיו בקשר!

הקורנים (shining) בפילדלפיה.