נכתב מתוך לב כואב ובסערת נפש על לכתו בטרם עת של אדם גדול.
יש לי מנהג, שהתחיל כמנהג מעט מגונה אבל בחודש וחצי האחרונים קיבל משמעות אחרת לחלוטין.
כמעט בכל פעם שאני מתחבר לאינטרנט, הדבר הראשון שאני עושה הוא להכנס לאתרי חדשות ישראליים כדי לראות מה חדש בארץ. זה התחיל כמנהג מגונה כי אין באמת צורך לבדוק פעם בכמה שעות מה חדש, אבל כאן בגלות זה אחד הדברים שמשאירים אותי מחובר לבית.
היום, כשנכנסתי לאתר של ערוץ 7, נבהלתי לראות שהרב חנן פורת זצ"ל הלך לעולמו.
הסתכלתי מסביב, בחדר המורים של בית הספר, כדי לשתף את הרבים בצרה, והנה - עולם כמנהגו נוהג. מרבית האנשים כאן, מורים ותלמידים כאחד, מעולם לא שמעו על הרב חנן פורת. אלו שכן, לא ידעו לספר עליו כמעט שום דבר. שלא לדבר על להצטער במשהו על פטירתו של אדם צדיק, גיבור ישראל בגופו ובנפשו.
חשבתי על המעגלים שלי בארץ.
בישיבה ודאי נושאים תפילות ולומדים לעילוי נשמתו.
בגרעין ודאי הולכים כולם בראש שפוף ומתארגנים לנסיעה להלויה.
אפילו בעבודה, ודאי הייתי מנצל את ארוחת הצהרים כדי להקרין מספר סרטים על הרב ועל פועלו, והייתי דומע יחד עם עמיתי.
וכאן - עולם כמנהגו נוהג.
חשבתי לעצמי שהעובדה הזאת, קשה ומצערת ככל שתהיה, דוקא יש בה הגיון ומידה רבה של סמליות.
הרב חנן פורת מייצג, כמעט יותר מכל אחד אחר, את התממשות חזון הנביאים "ושבו בנים לגבולם".
אנשים שמתעקשים להמשיך ללכת בעיניים עצומות ולהתעלם מהתממשות החזון, מה להם ולרב חנן פורת. מה להם ולערכים שהוא מייצג.
יהי רצון שיפקח הקב"ה את עיני כולנו, ונזכה לחזות בשובו לציון ברחמים, במהרה בימינו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
יש לי מנהג, שהתחיל כמנהג מעט מגונה אבל בחודש וחצי האחרונים קיבל משמעות אחרת לחלוטין.
כמעט בכל פעם שאני מתחבר לאינטרנט, הדבר הראשון שאני עושה הוא להכנס לאתרי חדשות ישראליים כדי לראות מה חדש בארץ. זה התחיל כמנהג מגונה כי אין באמת צורך לבדוק פעם בכמה שעות מה חדש, אבל כאן בגלות זה אחד הדברים שמשאירים אותי מחובר לבית.
היום, כשנכנסתי לאתר של ערוץ 7, נבהלתי לראות שהרב חנן פורת זצ"ל הלך לעולמו.
הסתכלתי מסביב, בחדר המורים של בית הספר, כדי לשתף את הרבים בצרה, והנה - עולם כמנהגו נוהג. מרבית האנשים כאן, מורים ותלמידים כאחד, מעולם לא שמעו על הרב חנן פורת. אלו שכן, לא ידעו לספר עליו כמעט שום דבר. שלא לדבר על להצטער במשהו על פטירתו של אדם צדיק, גיבור ישראל בגופו ובנפשו.
חשבתי על המעגלים שלי בארץ.
בישיבה ודאי נושאים תפילות ולומדים לעילוי נשמתו.
בגרעין ודאי הולכים כולם בראש שפוף ומתארגנים לנסיעה להלויה.
אפילו בעבודה, ודאי הייתי מנצל את ארוחת הצהרים כדי להקרין מספר סרטים על הרב ועל פועלו, והייתי דומע יחד עם עמיתי.
וכאן - עולם כמנהגו נוהג.
חשבתי לעצמי שהעובדה הזאת, קשה ומצערת ככל שתהיה, דוקא יש בה הגיון ומידה רבה של סמליות.
הרב חנן פורת מייצג, כמעט יותר מכל אחד אחר, את התממשות חזון הנביאים "ושבו בנים לגבולם".
אנשים שמתעקשים להמשיך ללכת בעיניים עצומות ולהתעלם מהתממשות החזון, מה להם ולרב חנן פורת. מה להם ולערכים שהוא מייצג.
יהי רצון שיפקח הקב"ה את עיני כולנו, ונזכה לחזות בשובו לציון ברחמים, במהרה בימינו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
