וואו. פחות משבועיים עברו מאז פירסום הבלוג הקודם, וכל כך הרבה יש לנו לכתוב... מזל שיש סוף שבוע אורך (labor day) בשביל להספיק לכתוב את כל מה שהיה לנו מאז הפעם האחרונה:
הבית שלנו
נתחיל בהשלמה קטנה מהפעם הקודמת. טליה הדריכה סיור קצת בבית החדש שלנו. אז הנה הוא (בארבעה חלקים מפאת אילוצים של גוגל):
איתני הטבע
רעידת האדמה שפקדה את החוף המזרחי של ארה"ב לא פסחה גם עלינו. אמנם אשר ששהה בבית באותו הזמן לא הרגיש שום דבר, אבל מרים, ששהתה באותה העת בקומה השניה של בית הספר שלנו, ברחה החוצה יחד עם שאר המורים מחשש שהבניין העתיק עומד לקרוס. ב"ה לא קרה שום דבר, בינתיים.
גם את ההוריקן איירין הבית שלנו עבר בשלום. אמנם במשך כ-24 שעות ירדה כמות גשמים ששווה בערך לממוצע השנתי בבית שמש, ואמנם נשבו בחוץ רוחות שהפילו לא מעט עצים, אבל הבית האמיץ שלנו שרד את הכל.
בית הספר שלנו, לעומת זאת, יצא בשן ועין. החשמל במבנה נותק למשך מספר ימים, ובחצר בית הספר נוצרה ביצה נחמדה שהזכירה קצת את אגם החולה לפני שייבשו אותו. בזכות עבודתם הנאמנה של אנשי חברת החשמל ושות', עד לתחילת שנת הלימודים הכל כבר חזר לתפקד.
מפגשי בני עקיבא
אחרי כמה ימים של הסתגלות התחלנו לפגוש את הצוות של הסניף.
בהתחלה פגשנו את "ראשי הסניף", יעני קומונרים. ראשי הסניף של השנה, בשיתוף עם הסניף השני של פילדלפיה, החילטו שכדי לצקת תוכן לפעילות של בני עקיבא, כל הפעילות של השנה הקרובה תהיה סביב תקופות שונות בהיסטוריה של עם ישראל - החל ממלכות דוד ושלמה וכלה בחורבן בית המקדש השני. חילקנו את השנה למספר חלקים, כשבכל חלק של השנה הפעולות יתמקדו בתקופה מסויימת.
אח"כ פגשנו גם את צוות ההדרכה לשנה הקרובה (או לפחות את חלקו). צורת העבודה בסניף כאן היא שכל מי שרוצה מכיתות ט-יב יכול להיות מדריך. המדריכים עושים בינהם סבב, כשכל שבוע קבוצה אחרת של מדריכים מעבירה את הפעולה.
כרגע אנחנו עובדים על שני האירועים הראשונים של השנה: "שבתון הדרכה" בשבת הקרובה (מעין סמניריון הדרכה לכל אלה שיהיו מדריכים בשנה הקרובה) , ופעילות פתיחה של הסניף לשנה הקרובה.
שבת
השבת הראשונה שלנו בפילדלפיה עברה בשלום. בליל שבת אשר לבש תחפושת...
והלכנו להתפלל בית הכנסת של "אש התורה" שנמצא ממש מאחורי הבית שלנו. בית הכנסת נמצא בתוך מבנה ישן של כנסיה. מי שרוצה לדעת איך זה מרגיש להתפלל בתוך כנסיה מוזמן לבוא לבקר. אמנם כל הסממנים הנוצרים הוסרו, אבל העוגב עדיין נמצא בקידמת האולם, ויש הרגשה מאד מוזרה כשמתפללים במקום הזה.
את סעודות השבת סעדנו אצל משפחות נחמדות בקהילה, ואת אחר הצהריים בילינו בלהסתכל מהחלון על הגשם שסימן את בואו הקרוב של ההורקין. באמצע אזרנו אומץ וצעדנו לבית של הרב לאירוע היכרות עם כל המשפחות החדשות בקהילה.
הגן של טליה
טליה התחילה ללכת לגן החדש שלה ביום שלישי שעבר (Torah Acadmey). בהתחלה עלה חשש שלא ייתנו לה ללכת, אחרי שבבדיקת הכינים שהיא עברה בבית הספר לפני תחילת הלימודים נמצאו לה מספר ביצי כינים. מסתבר שאם יש משהו שמפחיד את האמריקאים יותר מאל-קעידא, זה כינים בשיער של הילדים. אז מרים השקיעה בוקר שלם ביום ראשון שלפני תחילת הלימודים כדי להוציא מהראש של טליה כל סימן של משהו לבן או שחור. הניתוח הצליח, וטליה עברה את הבדיקה החוזרת בשלום והורשתה לחזור ללימודים.
החבר הראשון של טליה בגן הוא ילד נחמד מאד בשם אלעד דניאל (אמא שלו היא תמר שרייבר, למי שמכיר). אמנם אלעד לא מדבר כמעט מילה בעברית, אבל אנחנו עושים איתם carpool, ולכן טליה ואלעד נוסעים כל בוקר ביחד לגן. על מנת שטליה תבין את מה שאלעד אומר, הוא מתאמץ מאד לדבר איתה אנגלית במבטא ישראלי...
בימים הראשונים טליה חזרה מהגן מאד שמחה, וסיפרה לנו על היצירות הנחמדות שהם עושים בגן, ועל כך שכל יום הם יוצאים החוצה לשחק בדשא או בגן השעשועים. הדבר המטריד היחיד היה שהיא סיפרה לנו שהיא משחקת לבד בגן, כי עדיין אין לה חברים... ביום שישי כשהיא חזרה הביתה היא סיפרה לנו בשמחה שסוף סוף היא לא שיחקה לבד, כי היא מצאה בגן חברה!
הגן של אלחי
עדיין לא התחיל. ביום שלישי הקרוב יש לו פגישה של רבע שעה עם הגננת, ביום רביעי יש לו חצי יום, ורק ביום חמישי הוא יתחיל ללכת לגן בהיקף מלא. בינתיים הוא עובר מבייביסטר לבייביסטר, כשהמכנה המשותף של רובם הוא שהם לא יודעים לדבר עברית...
בינתיים הוא נהנה לשחק עם המשחקים שלו, להתפלל, ולהיות שליח בני עקיבא...
להיות מורים
אחרי יומיים של לימודים, אני חושב שאנחנו יכולים כבר להחשיב את עצמנו כמורים מנוסים, ולהרשות לעצמנו להרגיש שחוקים.
בנימה קצת יותר רצינית - החיים בתור אווירה של בית ספר, בתור אנשי סגל, מספקים המון חוויות שלא היו לנו בתפקידים הקודמים שלנו, אפילו לא למרים במגדל עוז.
החל מחווית חדר המורים, עבור דרך המפגש עם התלמידים במסדרונות, וכלה בלימוד עצמו (שבסופו של דבר מהווה את החלק הקטן ביותר מהתפקיד) - ייקח לנו הרבה זמן להסתגל לתפקיד החדש הזה.
אני חושב שאת התובנות העמוקות אנחנו נשאיר לבלוג הבא שלנו.
SUNDAY!
אחרי שלא הצלחנו לנצל את שני ימי הראשון הראשונים שלנו (בראשון היינו בדרך חזרה ממחנה בני עקיבא, בשני היינו תקועים בבית בגלל הסופה), אתמול התחלנו להבין את הדבר המדהים הזה. בהתחלה קפצנו ל"Yard sale" שעשה מישהו בשכונה שהחליט להיפטר מחפצים ישנים שהיו לו בבית, וקנינו בגרושים כמה צעצועים משומשים לטליה ואלחי. את המשך הבוקר בילינו בעצלנות ועייפות (אלחי ואשר ישנו כמה שעות טובות וטליה ומרים יצאו לקניות), ובצהריים נסענו לטיול קצת על שפת נהר רחב ידיים, הנהר הקטן מבין שתי הנהרות שזורמים בפילדלפיה. 10 דקות נסיעה מהבית (אם לא מתברברים בדרך), ומגיעים לנהר שקט יפהפה שלאורכו יש רחבות דשא, מסלולי אופניים, ובתוכו שטים להם בנחת ברווזים וקייאקים. איזו נחת. חבל רק ששכחנו את המצלמה בבית...
לסיכום, נאמר רק שאנחנו מאד מתגעגעים לארץ ולאנשים.
אנחנו שמחים על כל אימייל או טלפון מהארץ. אז תרגישו חופשיים לשלוח לנו אימיילים או להתקשר אלינו בשעות נורמליות. אנחנו לא מבטיחים שיהיה לנו זמן לענות לאימייל או לטלפון, אבל את ההרגשה הטובה זה נותן בכל מקרה, ואם תמשיכו לנקץ - בסוף תתפסו אותנו ברגע של פנאי.
להתראות!
הבית שלנו
נתחיל בהשלמה קטנה מהפעם הקודמת. טליה הדריכה סיור קצת בבית החדש שלנו. אז הנה הוא (בארבעה חלקים מפאת אילוצים של גוגל):
איתני הטבע
רעידת האדמה שפקדה את החוף המזרחי של ארה"ב לא פסחה גם עלינו. אמנם אשר ששהה בבית באותו הזמן לא הרגיש שום דבר, אבל מרים, ששהתה באותה העת בקומה השניה של בית הספר שלנו, ברחה החוצה יחד עם שאר המורים מחשש שהבניין העתיק עומד לקרוס. ב"ה לא קרה שום דבר, בינתיים.
גם את ההוריקן איירין הבית שלנו עבר בשלום. אמנם במשך כ-24 שעות ירדה כמות גשמים ששווה בערך לממוצע השנתי בבית שמש, ואמנם נשבו בחוץ רוחות שהפילו לא מעט עצים, אבל הבית האמיץ שלנו שרד את הכל.
בית הספר שלנו, לעומת זאת, יצא בשן ועין. החשמל במבנה נותק למשך מספר ימים, ובחצר בית הספר נוצרה ביצה נחמדה שהזכירה קצת את אגם החולה לפני שייבשו אותו. בזכות עבודתם הנאמנה של אנשי חברת החשמל ושות', עד לתחילת שנת הלימודים הכל כבר חזר לתפקד.
מפגשי בני עקיבא
אחרי כמה ימים של הסתגלות התחלנו לפגוש את הצוות של הסניף.
בהתחלה פגשנו את "ראשי הסניף", יעני קומונרים. ראשי הסניף של השנה, בשיתוף עם הסניף השני של פילדלפיה, החילטו שכדי לצקת תוכן לפעילות של בני עקיבא, כל הפעילות של השנה הקרובה תהיה סביב תקופות שונות בהיסטוריה של עם ישראל - החל ממלכות דוד ושלמה וכלה בחורבן בית המקדש השני. חילקנו את השנה למספר חלקים, כשבכל חלק של השנה הפעולות יתמקדו בתקופה מסויימת.
אח"כ פגשנו גם את צוות ההדרכה לשנה הקרובה (או לפחות את חלקו). צורת העבודה בסניף כאן היא שכל מי שרוצה מכיתות ט-יב יכול להיות מדריך. המדריכים עושים בינהם סבב, כשכל שבוע קבוצה אחרת של מדריכים מעבירה את הפעולה.
כרגע אנחנו עובדים על שני האירועים הראשונים של השנה: "שבתון הדרכה" בשבת הקרובה (מעין סמניריון הדרכה לכל אלה שיהיו מדריכים בשנה הקרובה) , ופעילות פתיחה של הסניף לשנה הקרובה.
שבת
השבת הראשונה שלנו בפילדלפיה עברה בשלום. בליל שבת אשר לבש תחפושת...
את סעודות השבת סעדנו אצל משפחות נחמדות בקהילה, ואת אחר הצהריים בילינו בלהסתכל מהחלון על הגשם שסימן את בואו הקרוב של ההורקין. באמצע אזרנו אומץ וצעדנו לבית של הרב לאירוע היכרות עם כל המשפחות החדשות בקהילה.
הגן של טליה
טליה התחילה ללכת לגן החדש שלה ביום שלישי שעבר (Torah Acadmey). בהתחלה עלה חשש שלא ייתנו לה ללכת, אחרי שבבדיקת הכינים שהיא עברה בבית הספר לפני תחילת הלימודים נמצאו לה מספר ביצי כינים. מסתבר שאם יש משהו שמפחיד את האמריקאים יותר מאל-קעידא, זה כינים בשיער של הילדים. אז מרים השקיעה בוקר שלם ביום ראשון שלפני תחילת הלימודים כדי להוציא מהראש של טליה כל סימן של משהו לבן או שחור. הניתוח הצליח, וטליה עברה את הבדיקה החוזרת בשלום והורשתה לחזור ללימודים.
החבר הראשון של טליה בגן הוא ילד נחמד מאד בשם אלעד דניאל (אמא שלו היא תמר שרייבר, למי שמכיר). אמנם אלעד לא מדבר כמעט מילה בעברית, אבל אנחנו עושים איתם carpool, ולכן טליה ואלעד נוסעים כל בוקר ביחד לגן. על מנת שטליה תבין את מה שאלעד אומר, הוא מתאמץ מאד לדבר איתה אנגלית במבטא ישראלי...
בימים הראשונים טליה חזרה מהגן מאד שמחה, וסיפרה לנו על היצירות הנחמדות שהם עושים בגן, ועל כך שכל יום הם יוצאים החוצה לשחק בדשא או בגן השעשועים. הדבר המטריד היחיד היה שהיא סיפרה לנו שהיא משחקת לבד בגן, כי עדיין אין לה חברים... ביום שישי כשהיא חזרה הביתה היא סיפרה לנו בשמחה שסוף סוף היא לא שיחקה לבד, כי היא מצאה בגן חברה!
הגן של אלחי
עדיין לא התחיל. ביום שלישי הקרוב יש לו פגישה של רבע שעה עם הגננת, ביום רביעי יש לו חצי יום, ורק ביום חמישי הוא יתחיל ללכת לגן בהיקף מלא. בינתיים הוא עובר מבייביסטר לבייביסטר, כשהמכנה המשותף של רובם הוא שהם לא יודעים לדבר עברית...
בינתיים הוא נהנה לשחק עם המשחקים שלו, להתפלל, ולהיות שליח בני עקיבא...
להיות מורים
אחרי יומיים של לימודים, אני חושב שאנחנו יכולים כבר להחשיב את עצמנו כמורים מנוסים, ולהרשות לעצמנו להרגיש שחוקים.
בנימה קצת יותר רצינית - החיים בתור אווירה של בית ספר, בתור אנשי סגל, מספקים המון חוויות שלא היו לנו בתפקידים הקודמים שלנו, אפילו לא למרים במגדל עוז.
החל מחווית חדר המורים, עבור דרך המפגש עם התלמידים במסדרונות, וכלה בלימוד עצמו (שבסופו של דבר מהווה את החלק הקטן ביותר מהתפקיד) - ייקח לנו הרבה זמן להסתגל לתפקיד החדש הזה.
אני חושב שאת התובנות העמוקות אנחנו נשאיר לבלוג הבא שלנו.
SUNDAY!
אחרי שלא הצלחנו לנצל את שני ימי הראשון הראשונים שלנו (בראשון היינו בדרך חזרה ממחנה בני עקיבא, בשני היינו תקועים בבית בגלל הסופה), אתמול התחלנו להבין את הדבר המדהים הזה. בהתחלה קפצנו ל"Yard sale" שעשה מישהו בשכונה שהחליט להיפטר מחפצים ישנים שהיו לו בבית, וקנינו בגרושים כמה צעצועים משומשים לטליה ואלחי. את המשך הבוקר בילינו בעצלנות ועייפות (אלחי ואשר ישנו כמה שעות טובות וטליה ומרים יצאו לקניות), ובצהריים נסענו לטיול קצת על שפת נהר רחב ידיים, הנהר הקטן מבין שתי הנהרות שזורמים בפילדלפיה. 10 דקות נסיעה מהבית (אם לא מתברברים בדרך), ומגיעים לנהר שקט יפהפה שלאורכו יש רחבות דשא, מסלולי אופניים, ובתוכו שטים להם בנחת ברווזים וקייאקים. איזו נחת. חבל רק ששכחנו את המצלמה בבית...
לסיכום, נאמר רק שאנחנו מאד מתגעגעים לארץ ולאנשים.
אנחנו שמחים על כל אימייל או טלפון מהארץ. אז תרגישו חופשיים לשלוח לנו אימיילים או להתקשר אלינו בשעות נורמליות. אנחנו לא מבטיחים שיהיה לנו זמן לענות לאימייל או לטלפון, אבל את ההרגשה הטובה זה נותן בכל מקרה, ואם תמשיכו לנקץ - בסוף תתפסו אותנו ברגע של פנאי.
להתראות!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה